וידאו וטלוויזיה
כשאנשים באים אליי להדרכה להופעה בטלוויזיה, אני נזכרת בפעם הראשונה שהופעתי בטלוויזיה, בגיל 20 וקצת, כמגישה בתכניות הילדים והנוער בערוץ הראשון.
הייתי אז בעלת ניסיון מעשי ברדיו כחיילת בגל"צ, ולא ממש חשבתי על גודל המעמד - עד דקה לפני השידור עצמו. אני זוכרת שמה שעבר לי בראש היה: "רגע, אני עומדת לדבר כאן עכשיו, וממש באותו זמן ה-מ-ו-ן אנשים בבית יראו אותי וישמעו את כל מה שאני אומרת בשידור חי... איזה פחד". זה היה הרגע שבו הלב שלי צנח מתחת לרצפה, ואז התחלתי לפחד ממש.
השידור עבר בטוב, ואני נשמתי לרווחה שזה נגמר. אבל מיד הבנתי, שהרבה יותר פשוט לדבר אל המצלמה - כאילו היא האדם היחיד שעומד מולי, ואני מדברת אליו, ואליו בלבד.
מאז, לימדתי את עצמי לפחד פחות ופחות; אם באולפן בשידור חי מול 3 מצלמות, ואם מול מאות אנשים באולם. מאז, התחלתי לנסות ולמצוא דרכים, שיטות ופטנטים, כדי להקל על עצמי, ובהמשך על מי שבא אליי להדרכה - את הרגע לפני ההופעה; את הדקה האחרונה בה אנו מבינים שהמילים שייצאו מאיתנו, הינן בעלות ערך למי שמקשיב...
הייתי אז בעלת ניסיון מעשי ברדיו כחיילת בגל"צ, ולא ממש חשבתי על גודל המעמד - עד דקה לפני השידור עצמו. אני זוכרת שמה שעבר לי בראש היה: "רגע, אני עומדת לדבר כאן עכשיו, וממש באותו זמן ה-מ-ו-ן אנשים בבית יראו אותי וישמעו את כל מה שאני אומרת בשידור חי... איזה פחד". זה היה הרגע שבו הלב שלי צנח מתחת לרצפה, ואז התחלתי לפחד ממש.
השידור עבר בטוב, ואני נשמתי לרווחה שזה נגמר. אבל מיד הבנתי, שהרבה יותר פשוט לדבר אל המצלמה - כאילו היא האדם היחיד שעומד מולי, ואני מדברת אליו, ואליו בלבד.
מאז, לימדתי את עצמי לפחד פחות ופחות; אם באולפן בשידור חי מול 3 מצלמות, ואם מול מאות אנשים באולם. מאז, התחלתי לנסות ולמצוא דרכים, שיטות ופטנטים, כדי להקל על עצמי, ובהמשך על מי שבא אליי להדרכה - את הרגע לפני ההופעה; את הדקה האחרונה בה אנו מבינים שהמילים שייצאו מאיתנו, הינן בעלות ערך למי שמקשיב...
|
קצת על דרך העבודה שלי עם מקצוענים במדיהפרטים על גישת העבודה, מי מגיע להדרכות, והשילוב בין פסיכולוגיה לתקשורת... |