מיקרופון לפה באמצע הצהריים...
אחר כך בערב היא רצה
ומכל הטלוויזיות ברחוב היא נשקפת לעצמה עם שפתיים רועדות בלי קולה יישמע מתה כבר מסקרנות לדעת ...מה היא חושבת |
דורה סיפרה שחלמה
שאני תוקע לה מיקרופון לפה באמצע הצהריים ושואל אותה חגיגית מה היא חושבת היא כל כך פוחדת להישמע טיפשית שהיא לא יכולה להוציא מילה מהפה |
מאיר אריאל / "דאווין של שירי מחאה"
כן, מאיר אריאל היטיב לתאר את הרגעים הללו בדרכו הציורית, בשיר השנון הזה.
והאמת שגם אחרי שנים של ניסיון, גם למומחים יש לפעמים חלומות כאלו...
אז איך מגיבים "על המקום", בלי לפחד להישמע טיפשיים?
עד כמה זה באמת מפחיד לראות את עצמנו נשקפים מכל מיני טלוויזיות ברחוב?
ואיך מתמודדים עם החרדה שעולה בנו, בכל פעם שלוקחים מאיתנו תגובה לתקשורת?
הרי אם נקפא בכל פעם שכזו, נישאר תקועים מאחור כשהעגלה עוברת (שוב כמילותיו של אריאל).
בדיוק לשם כך, יש כמה דברים בסיסיים שכדאי לדעת, לפני שנדלק מכשיר ההקלטה: