12. על תפקידים ומשפחה (או: המשימות מתחלפות, התפקידים לא)
אפשר לומר שהדיירים בעונה הזאת הצטיינו עד עכשיו בעיקר באדישות נפלאה וחוסר אכפתיות מרהיב אל מול ההתרחשויות. חוץ מההתגנבות הפומבית החוצה של רוב הדמויות הססגוניות שהיו סמן-קיצוני בבית, הרוב היה שומם או לפחות חד-גוני כמו רכבת ישראל בבוקר יום ראשון. בשבתות האחרונות הם לרגעים נראו כמו חיילים שנתקעו שבת בבסיס, ונדמה שכמעט עוד רגע הם מתחילים לשיר ביחד: "איזה דיכאון, תקועים פה כבר שנתיים, עד מתי ינואר 1-2?". גם הגלונים של שוקולד השחר שמריצים שם מהאצבע לפה, מעוררים זיכרונות לא פשוטים מהשק"ם ומשמירות ליליות שלא נגמרות. צריכים להעביר זמן? בואו נעשה את זה מול המצלמות בבית סגור... כל זה, עד הנקודה הזאת. בהדחה האחרונה הגיעה הטלטלה. אחרי שעשו חרקירי קבוצתי וחצי מהבית נידב את ראשו לגרדום ההדחה והתפלא מהתוצאה, ואחרי שהתבשרו שמביאים להם אחים קטנים חדשים מבית היולדות של ההפקה, התחיל בבית תהליך מסוג חדש. פתאום נפל להם אסימון קולקטיבי: רגע, יש לנו מה להפסיד... אולי זאת גם הסיבה שהם התחילו לשתף אחד את השני במשהו שהוא לא רק פרטים ביוגרפיים, וניסו פה ושם לסגור קצוות פתוחים לפני ההדחה הביתה, או לפני שיגיעו אנשים מבחוץ שיודעים עליהם הכל (או לפחות את מה שהם העיזו לחשוף מול המצלמות). פתאום הם נזכרו שיש פה משחק, עם כללים שלא ברורים להם עד הסוף: גם ההדחה של יוסי תפסה אותם בהפתעה, כי לא האמינו שמישהו עם אישיות כזו צבעונית ותפקיד בולט במטבח הביתי, ימצא את עצמו מחוץ לתמונה כל-כך מהר. אגב, הוא גם הראשון שממש התאבלו על לכתו, מה שמראה שהאינטימיות והלכידות בקבוצה כבר נמצאת במפלס גבוה. (בלילה הם לא הפסיקו לצטט ולחקות אותו ואת מטבעות הבידוריזציה שלו, ולמחרת כבר תיכננו לבנות לו פינת הנצחטוץ' במטבח). ועכשיו כמו בכל תהליך קבוצתי בריא, כל דייר מנסה לגבש את הזהות ואת התפקיד שלו בקבוצה, וגם אנחנו בקהל מחפשים עם מי להזדהות. כמו בכל משפחה או קבוצה, לכל משתתף יש תפקיד ייחודי וכולם כבר יודעים למה לצפות ממנו, מן זהות אישית שהתגבשה במשך הזמן. לפעמים זה תפקיד שמבוסס על האישיות, ולפעמים זה תפקיד שהקבוצה מלבישה על האדם, לעיתים קצת בעל-כורחו. אבל תמיד, תמיד זה משרת את הקבוצה במשהו. תחשבו למשל על המשפחות שלכם, על התפקיד והזהות שלקחתם על עצמכם בתוך המשפחה המורחבת שלכם, ותראו שאצל כולנו זה ככה. אחרי הכל, בכל משפחה יש את זו שלמדה ייעוץ או קואצ'ינג והיא מנדבת טיפים לכל מי שרוצה (או לא רוצה) בסלון המשפחתי; יש את הילד המאמי הרגיש, שנלחץ בקלות ורק רוצה לעשות מצברוח טוב לכולם, בעיקר כי הוא מפחד מכל סוג של קונפליקט או היתקלות חזיתית; ובכל משפחה יש את הדוד המוחצן והמצחיק, שאוהבים להזמין אותו לאירוע משפחתי כדי שיעשה שמח אבל אחרי עשר דקות מרגישים שהוא תופס המון מקום ומשתלט על המסיבה; ויש את מי שמשתלט על המטבח, עובד הכי קשה ולא מפסיק להתלונן תוך כדי. תמיד תמצאו במשפחה את הפסימית הממורמרת והעגלגלה בת השלושים פלוס-מינוס, שבדרכה המוזרה אומרת את האמת בפנים ויוצאת מזה בשלום. סופי, למרות שבהתחלה נראית לנו לא-מחוברת, למדנו לאהוב אותך ואת החכמה התכל'סית שאת מביאה. קצת פחות קיטורים ואנחנו בדרך לחתונה.... תמיד גם יש את הצעיר עם הדעות הקיצוניות, בדרך כלל סטודנט למשחק ששולף טקסטים חתרניים כשכולם רק מנסים לאכול. במקרה של סער אנו רואים אבחנה ברורה בין הדעות לבנאדם. כאילו יש בו שתי זהויות נפרדות: השמאלני החתרן שמעריץ שורות זועמות שרק הוא מבין, ולצידו סער החבר האכפתי שקשוב לכולם ודי קשה לכעוס עליו. בכל משפחה יש את האח הבכור המצליחן, שבעצם אין על מה לדבר איתו חוץ מלעלות איתו על מגדלי Yoo ולהסתכל על כולם מלמעלה. מה בדיוק התפקיד של רגב, לא ברור - חוץ מזה שבמרובע הרומנטי שנוצר, הוא נכנס יופי לתפקיד המרובע... ואתם מכירים את הבת-דודה, מתוקה אמיתית שמרגישה תמיד אאוטסיידרית, לוקחת ללב הרבה, ומזכירה לנו מה זה להיות נאיבי. נראה שאצל שרי הזהות עדיין לא מגובשת, למרות שעברה הרבה בחיים. יש לה רגעים בוגרים ואינטליגנציה רגשית והיא היחידה שמצליחה להבין לעומק את תופעת קותי-יאנה, ומצד שני יש לה רגעים כל כך ילדותיים, שאנחנו רק רוצות לחבק אותה ולהגיד לה שהעולם עדיין פתוח בפניה. יאנה היא בתפקיד הילדה היפה והמתגוננת ששומרת על עצמה ולא נותנת לאף אחד באמת להתקרב אליה, למרות שזה מה שהיא הכי רוצה בעולם. ואֶיתָם, ממנו היו לנו ציפיות גדולות. הוא נכנס לבית כשהוא יודע בדיוק מיהו, ואולי הוא פשוט 'אפוי' מדי ולא פתוח לשינויים. כרגע הוא נמצא בעיקר בתפקיד הצופה מבחוץ, עד כמה שזה אירוני... אם כבר תפקיד, נראה שהוא לקח את תפקיד המתנגד, שכאשר האח שואל אותו "איך זה מרגיש לך?", הוא יורה: "מה זה עניינך" וסוגר עניין. (אבל הוא לא המתנגד היחיד - נראה שכל הדיירים בעונה הזאת מתנגדים בצורה כזו או אחרת, לאח הגדול כסמכות, למשימות, לצורך להיפתח ולהיחשף, ובעצם לכל התהליך). זה כבר ברור לכולם, חוץ מלקליינט עצמו, שקותי הוא הילד שמלא ברגשי נחיתות על כל דבר, המקופח התמידי שכועס נורא בקלות, כי אוכלים ושותים לו, מדברים עליו, מכווצים לו בכביסה ולא שומרים לו מקום. את הזהות שלו הוא בינתיים בונה בעיקר על קיפוח ועל קנאה. קותי - קצת פחות דרמות ולעשות עניין, וקצת יותר מההומור ומהשכל שיש לך, יעבירו לך את הימים יותר בקלות. ואביבית – יא אללה, באיזו משפחה יש מישהי כמו אביבית...? בכל תא משפחתי תמצאו גם את ה"מורעל" שרק השתחרר משירות צבאי ממושך, אוניברסיטה או עבודה, ונמצא עדיין בהלם מהמעבר החד. גם אתם מצאתם את עצמכם מתבוננים בחמלה בערן, בסצינה מהסרט "בירדי" שללא ספק תיחרת בראש, כשהוא בוהה בדגל ומלטף כל תפר במגן דוד...? במשך 12 שנים הזהות המרכזית של ערן הייתה איש ביטחון וצבא, הנלחם למען הדגל ומשרת את המדינה, ועם השחרור והמעבר לבית האח הוא מוצא עצמו בלי זהות. הדגל כנראה מזכיר לערן את הזהות שהתפרקה (ואולי גם כמה טראומות). ואם הוא לא בשירות המדינה, בשירות מי הוא עכשיו? משרת בעיקר את הצורך של אביבית בתשומת לב ושל קותי בקנאה תחרותית, כשכל מה שנשאר לו לעצמו ולאחרים הוא להטביע את יגונו בתה אובססיבי ולתפור גובלנים של צה"ל. רק נקווה שהוא לא ייכנס למשבר זהות עמוק, כי זה דבר שלא קל לחוות במקום סגור. וכל אלו ביחד – מרכיבים את הזהות המיוחדת והלא-ברורה של הקבוצה הזאת. הבעיה היא, שהם נשארו עם התפקידים שהם הביאו מהבית. משימות חלפו, תלבושות הוחלפו, ושינוי בתפקידים - לא היה; דבר שמחויב לקרות אם רוצים באמת לעבור תהליך, כיחידים או כקבוצה, ולא לצאת מהדלתות האלו בדיוק כפי שנכנסנו אליהן... אבל בשבוע הבא כל התמונה משתנה, וכל דייר חדש שנכנס יכול לשנות את מערך התפקידים בבית. גם אנחנו סקרניות לגבי מי שייכנסו, אילו תפקידים הם יקחו בבית, והאם נראה גם תחרות או מאבק על תפקידים שכבר נתפסו. אז אילו תפקידים נשארו פנויים בעצם, ואת מי אתם הייתם מכניסים לבית? אולי משקי"ת ת"ש ילדה-טובה-ירושלים בשביל ערן, כזו שאוהבת לתפור. אולי איזו פרחה-לייט שתכניס קצת צהלולים לשקט שנשאר אחרי יוסי. אולי איזה מבוגר אחראי בין כל המתבגרים האלה (פתאום אפילו דודו נראה אופציה טובה...). ואולי מישהו עם נשמה גדולה, שבאמת מגיע בשל ומוכן לעבור תהליך עומק ולהשתנות מול העיניים שלנו? מבחינתנו, דייר שיצליח להישאר הוא מישהו שהזהות שלו ברורה אבל לא סגורה הרמטית, שיש לו פוטנציאל אבל מסוגל גם לעבור דרך. מישהו שיש בו כמה רבדים לעומק, וזהות - איך לומר - טיפה מורכבת. בכל מקרה, כרגע הפנטזיות פורחות. מעניין לראות איך הן פוגשות את המציאות בשבוע הבא... ומה וולטר היה אומר: מה אתם אומרים, יכניסו איזו שנאוצרית קטנה בשבילי? צפייה מודרכת עד ה"משמרת" הבאה שימו לב: האם יוסי יחסר לנו כמו שחשבנו, והאם אביבית תיתן למישהו למלא את מקומו במטבח? האם השבוע באמת יהיה "לאב איז אין די אייר", או שאנחנו ממשיכים לחיות ב"אשליות"? ומה-מה-מה יקרה להם ולנו, כשיביאו להם אחים קטנים חדשים הביתה?
1 Comment
|
בלוג בלי בושה:
|