24. דרוש גיבור (או: ממקגייוור עד אדיפוס)
אם הייתם צריכים עכשיו לשים כסף על מי יעיז לקפוץ באנג'י מגובה של קומה שלישית בעיירת פיתוח: תמיר החרדתי והמבוהל שסותם את האף וצולל בתנועות שחייה לפעוטות, או קותי שמגן על הטריטוריה הגברית שלו ושומר על הפחדים שלו בכבוד, על מי הייתם מהמרים? כמו שהמציאות של העונה הזאת לימדה אותנו, לכל אחד יש הגדרה שונה של המושג "גיבור", והקונספט הזה תמיד יכול להפתיע. משום מה הפעם, קשה מאד להתאפס על מישהו אחד, גיבור, מציל, כובש לבבות, אחד שיצא גדול. אחד שנזכור לו איזה רגע מכונן. ולא, הסכם-שלום בהשראת מרכך כביסה וחיבוק נבוך הוא ממש לא מספיק בשביל לזכות בכתר. כמו בכל אגדה להמונים, הקהל אוהב להזדהות, להעריך ולהתפעל מהגיבור. ובסופו של יום, כולנו מחפשים במי להיתלות. ככה גם כמעט בכל קבוצה מחפשים מישהו שייכנס לתפקיד הגיבור, שיציל את הקבוצה מול דמות הסמכות המאיימת, שיילחם באויב חיצוני או פנימי, שיחלץ את הקבוצה מקונפליקט לא-נוח, או יתגייס להצלת חבר במצוקה. כשתמיד יש כמה מתנדבים לתפקיד שמרגישים צורך להציל מישהו או "לצאת גדולים מהחיים"; מן נטייה אישית או קבוצתית, שתמיד תהיה שם, ומולידה כל מיני סוגים של גיבור בקבוצה. סופת השלגים בבית האח סיפקה לנו לא מעט רגעי גבורה, אבל קצת מעט ומאוחר מדי: ערן שהתחבר למקגייבריותו, שיפצר כריות מפנקות לכולם, ובנה את הקשר שלו לעולם החיצון מחדש בעזרת פרינגלס ושאריות זהות עצמית ישנה. יאנה שלמרות הטריגונומטריה המסובכת שלה עם אביבית גייסה רסיסי אמפתיה ושילחה מישהו אחר לחבק אותה בצערה. סער גיבור המחתרת שקיבל מסר חשאי ומוצפן הבין מיד שמשהו לא כשורה בעולם החיצון, והתאפק עד שיהיה לו מומנט אינטימי עם חבילת-הנפץ עד שתמיר סיפק לו כתוביות תרגום שהסגירו אותו לאח הגדול. הוא הובך וציית בהכנעה - טוב, גם זה שינוי מהתגובה הבועטת הרגילה שלו. אולי הגבורה של סער היא היציאה שלו מאזור הנוחות ששומר עליו בחוסר מעורבות, וההעזה שלו להרגיש משהו. אפשר לומר שהוא בא לחפש אַתוֹנוֹת פוליטיות (חתרנות וערעור גבולות המשחק) ומצא מלוכה כשהתחבר רגשית לאנשים. כמעט שבא לנו לצעוד אל הגבעה באופן מאורגן ולצעוק לו: "חופר, אתה חבר"... ודווקא בידי תמיר, שנרעד מכל משב-רוח, הפקידו את ההצלה של כולם מסופת הקלקר האיומה. הוא ננטש לבד בבית והתמודד עם עצמו, קפץ באנג'י והתמוגג, נשאר עם קותי ושרד, טיפס על הקיר והצליח אפילו לרדת. הנה לפניכם הגיבור המוזר והלא-צפוי, כפי שנבנה לאורך כל העונה. אבל מעניין שדווקא כשהציל בתום לב שניים מחבריו, הוא למעשה מנע מהם באופן זמני את המפגש המחזק עם המשפחה. ככה זה, לפעמים חושבים שעוזרים למישהו או מצילים אותו, אבל בסוף רק מונעים ממנו את הדרך ואת החוויה שהוא צריך לעבור בעצמו... כי לא רק לאביבית יש אישיו עם זרועות שחומות וגדולות שיבואו ויושיעו אותה, לכולם בקבוצה יש פנטזיית הצלה שתמיד תהיה שם; כי זה מקדם את העלילה, כי זה נותן תחושה שיש לנו על מי לסמוך, זה משחזר אצל כולנו דברים מהעבר, ונותן לנו את האשליה שיש אבא ואמא ששומרים ומגנים עלינו. אולי זה גם קצת מסיר מאיתנו אחריות על המצוקה של עצמנו. תראו את קותי ויאנה שבכל פעם מכניסים אחד את השני למצוקה, ואז מצילים את הקשר מחדש. והאמת שדי, כבר אי אפשר לראות את זה... למרות שהשבוע כבר ברור שהמשך-לא-יבוא, לא בבית שמש ולא בת"א. באמת אחרי 80 יום של משיכות בצמות, טוב שעשיתם קצת תיאום ציפיות... אבל למרות הציפיות הכבדות שמושלכות על החברים, אף אחד אחר לא יכול להציל את הדיירים מהמצוקה הפנימית שלהם. ועכשיו, כשהזמן קצר עד שכולם יתפזרו וילכו לדרכם, ששת השורדים צריכים להפשיל שרוולים ולעשות את העבודה הקשה בעצמם, עבור עצמם. איזו עבודה בדיוק? קשה לנו להגיד, גם אנחנו ב'תהליך למידה' מול העונה הזאת. אולי זו העונה הכי אנושית שהייתה לנו, בלי שום גבורה הרואית נראית לעין, בלי גיבור גדול. אולי קשה לזהות גיבור אם אין מולו נבל סדרתי. וכאן הדמויות הן רב-מימדיות, בלי שחור או לבן, וכמעט לכל אחד היו רגעי גבורה קטנים למרות רגעי חולשה גדולים. כמו יאנה שהבקיעה גול לכָּבוד הלאומי, אֶיתָם שהתמודד עם המוגבלות באומץ, שרי שבגבורה מתמודדת עם סיפור החיים הטעון שלה ומנסה להציל את האחרים מעצמם, ואביבית שחיפשה בסדרתיות את הגיבור שלה ונשארה עם נעל זכוכית ותוספות שיער ביד. ויש גם את קותי, שמבלבל באופן קבוע בין "גבר" ל"גיבור", ובין גבורה לשוביניזם וכבוד, אבל בעיקר פוחד: פוחד לנשק את יאנה, להגיד לערן בפרצוף מה הוא חושב, להצטלם עם הגייז, או לקפוץ אל התהום. רגע הגבורה היחיד שלו היה כשהצליח להסתכל לערן בלבן של העין ולהשלים את הריב ההיסטורי שלהם. נו קותי, בסך הכל לשמוע שוב את המילה "קוף" בכל מיני הטיות חדשות ולהתחבק ליד המזווה... מזה פחדת כל העונה? אם נהיה כנים, אז בקבוצה הזאת גם לא היו מנהיגים בולטים. בקבוצה היחס למנהיג הוא תמיד אמביוולנטי, כששואפים להמליך מישהו דומיננטי אבל בסתר גם שואפים להוריד אותו מכיסאו. אולי בגלל זה רוב הדיירים הדומיננטיים יצאו מהבית בשלב מוקדם, ואנחנו נשארנו עם מציאות מוזרה. התחלנו עם 'מוֹלֶך'? סיימנו עם הפרולטריון. אבל אולי המודל שאנחנו מכירים של גיבור, שעובר תהליך אישי עמוק לעיני הקהל ויוצא כאדם מחודש, כבר לא מספיק, וצריך משהו אחר נוסף. ערן שעבר תהליך אישי אולי הכי משמעותי בבית, הוא הגיבור שעבר 'שיפור עצמי' וקיבל הרבה תובנה עצמית, אבל זה הספיק לו רק למקום השביעי. וסופי הגיבורה החיננית לוחמת-האמת נשלחה הביתה (מוקדם מדי לטעמנו, וחבל), כי כנראה שצריך לא רק להיבחר לשגרירה, אלא גם לשרוד כמה הדחות נגד כל הסיכויים ולבנות כך את אהדת ההמונים. אבל בכל זאת, דרוש לנו גיבור כדי להגיע לגמר... בכל עונה באח הגדול, מי שבסוף יצא גיבור הוא מי שהתחיל כאנטי-גיבור וצמח באופן הרואי מול עינינו. שפרה החננה סורגת-העצים עם לוק הספרנית שהתגברה על הקונפליקט העדתי עם הבובלילים. אלירז שבא לעשות סולחה היסטורית למרות האגו (ולא משנה מאיפה הוא קיבל את הרעיון). ג'קי שהצליח לכבוש את גלות ספרד בלי לדעת מילה באינגליש הביא גבורה פשוטה ויומיומית. גם בעונת הסלבס דודי מליץ היה שחקן משנה לבוסקילה ולבסוף כבש אותנו כגיבור אנושי נוגע ללב. אולי הגבורה היא בעצם הרבה יותר קטנה ומעודנת. אחרי המסרים שקיבלו השבוע מהבית, ראינו שהדיירים הכי שמחו לשמוע שהם פשוט יצאו גיבורים בעיני המשפחות שלהם. כנראה שהדבר הכי חשוב להם זו ההכרה מאמא-אבא והחברים. רק להיות גיבורים בעיני האנשים הקרובים להם באמת, ואולי רק לדעת שפשוט לא כועסים עליהם. אחרי כל הדרך הזאת, כנראה שזה כל מה שחשוב. אז אם תצטרכו להמר על זה, מי יהיה גיבור בעינינו עכשיו? מישהו שלמד משהו חדש על עצמו - כבר היה לנו והלך. מישהו שהעיז לצנוח מעל בקעת בית האח - כבר סיכם את החוויה המרגשת בחייו. מה צריך עכשיו לקרות, כדי שיצמח מישהו שנזדהה איתו ונרים אותו על כפיים? אולי מי שימציא את עצמו מחדש, ואולי מי שרק יצליח להסתכל לשעמום בעיניים ולא למצמץ. ואולי בעונה הזאת כמו בעונה הזאת, "מה שהיה הוא שיהיה". נשארנו עם שלל ברירות מחדל, או עם גיבורים אנושיים לגמרי. ומה וולטר היה אומר: גוֹזָלון, מֶייק מִי פְּרָאוּד (ולא קותי, הכוונה היא לא ל"תעשה אותי")... צפייה מודרכת: עד כמה שקט מדי יהיה עכשיו בבית, בלי סופי וערן? האם המידע הגנוב שסער קיבל מבחוץ, ימשיך להביך אותו ולהשפיע על חוסר תפקודו המרדני? עכשיו כשהחל המאבק על הכרטיס האחרון לגמר, האם היחסים בין השישה האחרונים יעמיקו ויתחזקו, או שתהיה רגרסיה ונראה את כולם חוזרים למצב בו נכנסו?
1 Comment
|
בלוג בלי בושה:
|