3. מי ה"מוֹלֶך" בבית? (או: על מאבקי כוחות סמויים, חשיפה ושליטה) הפעם, כמעט נדמה שהפקת האח הגדול לקחה סיכון בבחירה של אנשים אינדיבידואליסטיים ודעתניים במיוחד, ומצד שני – נראה שהיא לוקחת עכשיו מן מרחק ביטחון ממה שהיא יצרה: מאז תחילת השידורים בבית האח, עולה שקופית "השידור הופסק זמנית" קצת יותר מדי פעמים... בכל פעם שיש משהו רגיש, מיד מסתירים אותו מהעין הציבורית, ורק אח"כ מנסים לשפוט אם מתאים ואם להראות לכולם. מערכת ביטחון, ליתר ביטחון. הפעם לא רוצים בג"צים. רק אתמול, סער (השחקן השמאלני, וכו'...) אוסף את כולם במעגל בסלון, ופוצח בדקלום של טקסט מחאה חברתי. טקסט ישיר ופרובוקטיבי, המוחה נגד "המולך" והשחיתות בחברה, ויש שם לא מעט מילים בוטות. ברי וזיוה פורשות באמצע לחצר, ומדברות ביניהן על יפי הנפש, השמאלנים, שמהם מתחיל "סדום ועמורה", וברי אפילו מדברת על רצונה לצאת מבית האח, כי קשה לה שם. לבסוף הן חוזרות לבית, ומתעמתות עם סער על המונולוג שלו. קים אומר להן שהן בכלל לא הבינו נכון את הטקסט, ואת הנמשל מאחוריו. היו צעקות, הייתה תוקפנות גלויה, והנושא הדתי-חילוני עלה שוב, רק הפעם בגדול – כבר לא צלחות בשריות מימין וחלביות משמאל. הפעם, הקונפליקט הופך לבין-אישי: הדיבור הוא דיבור ישיר, אדם מול אדם, שניים מול שניים, עמדה מול עמדה. קים מול זיוה, זיוה מול קים, קותי מנסה להרגיע, ברי מנסה לשמוע. וסער??? ברגע ההפוגה של הויכוח, בעדינות נחושה הוא מתעקש להמשיך ולהסביר את המשמעות. כאילו הוא עדיין עומד מול קהל, מעביר הרצאה או מונולוג, עדיין לא בגובה העיניים. בעוד הדיבור של רוב הדיירים הוא כבר במישור אישי, וישנם נסיונות להתקרב ולשמוע עוד קצת על החיים הפרטיים, סער עדיין מדבר מהשכל, עדיין מרוחק. יכול להיות שהוא עדיין מאד שומר על עצמו... הרבה פעמים אג'נדה מסתירה עבורנו את הנפש, כמו סוכך שמגן על הרגישויות והפגיעויות האישיות. האבסורד הוא, שלמרות הצהרתו הראשונית על כך שהוא רוצה לפתוח את כל הנושאים הכואבים, להוריד את כל המסיכות, ולחשוף את המשחק – סער נשאר בעמדת שחקן התיאטרון המציג טקסט כלשהו. אבל אולי זה לא רק הוא. אולי יש לו תפקיד חשוב כלשהו בקבוצה? בתוך הדינמיקה בקבוצה, אפשר תמיד להבחין בכמה דברים שמתרחשים במקביל: את הנאמר והגלוי על פני השטח, ומתחתיו את הכוחות הסמויים והתת-קרקעיים שמחכים להתפרץ בכל רגע. וסער והמונולוג שלו, גירדו, פתחו סדק צר, או הזמנה עבור הכוחות הסמויים להתחיל להתגלות. ומכאן הבלבול שלנו כמי שצופים: מצד אחד הוא רוצה להעלות הכל על פני השטח, לחשוף, לנער; אבל מצד שני הוא נשאר חיצוני, לא מחובר לאחרים, והאמת – נראה שגם לא מחובר לקהל. אנחנו קצת דואגות לו, לקראת ההדחה הקרבה... הוא מביא משהו בשם האג'נדה, וכמו שליח טוב - הוא יכול גם לשלם את המחיר. עד עכשיו הוא היה חביב, נאה לעיניים, קונטרוברסלי ואולי קיצוני, אבל הוא לא באמת יצר איתנו קשר (למרות הדיבור הישיר למצלמה). אנחנו לא באמת יודעים עליו הרבה, מעבר לאג'נדה שנכנסה איתו לבית. ואם נאמין שלכל אחד שנכנס לבית יש תפקיד כלשהו בקבוצה הזאת, תפקיד מעשי או פסיכולוגי בשירות האחרים, אז כנראה שגם לניעור/לשמירה של סער, יש תפקיד חשוב. אולי הוא מה ש-Foulkes קורא "קול קבוצתי". איזה בדיוק? עוד מוקדם לדעת. אבל ברור שזה מתחיל להזיז את התהליך הקבוצתי. מיד אחרי התקרית, קונפליקט אחד גורר קונפליקט שני, יעל נכנסת בברי, אומרת לה שהיא תוקפנית וביקורתית מדי, וקים טוען שהיא פאסיב-אגרסיב. כנראה שאלו רק ביטויים שונים לתוקפנות שנמצאת בכל מקרה מתחת לפני השטח – תוקפנות שנמצאת שם בכל קבוצה חדשה, עד שכל אדם מוצא את מקומו, או מרגיש בטוח מספיק להיות בה. ומה עם האחרים? בנקודה הזאת, הם מנסים מהר מדי להרגיע. קותי מבקש להרגיע ולשמוע עוד הסברים, אחרים מנסים לרצות את ברי. זיוה ממהרת בערב להתנצל ולהשלים עם קים. אנחנו רואים כאן את התוקפנות מתפרצת דרך הקונפליקט הדתי-חילוני, ואת הניסיון המהיר מדי של הדיירים להרגיע ולהשתיק את הקונפליקט. אבל זה מוקדם מדי: גם לקונפליקט הזה, וגם לניסיון להרגיע. לקבוצה יש שלבים מסוימים וברורים של התפתחות, וזה מוכיח את עצמו בכל קבוצה מחדש... והשלב של הקבוצה הזאת כרגע עוד לא בשל לזה. זה מוקדם מדי, בקבוצה לא קיים עדיין מיכל רגשי מספיק שיכול להכיל את הקונפליקט, להחזיק אותו מבלי להתפרק, ולצמוח ממנו; לחדד את הדומה ואת השונה, ולהעביר את החברים למשוב אמיתי ולאפשרות לקירבה חדשה. כשהקונפליקט מושתק מהר מדי, הדברים מודחקים ובהמשך הם יופיעו בכל מיני צורות ויצוצו מכל החורים. אבל יחד עם זה, כשמציבים אקדח על הבמה במערכה הראשונה, ברור שמישהו יירה בו במערכה שלישית... (צ'כוב, לא?). וכששמים במקום אחד סגור כל כך הרבה חומר נפיץ, שתי דתיות נלהבות, תומכי מסורת אחדים, וכמה אינידיבידואליסטים קיצוניים – השכשוכית כבר מתחילה לתסוס. קים - אל תדאג – כמו שאמרת בפתיחה, אתה עוד תזכה לשחק את תפקיד פְרִידָה (כי כנראה כל קבוצה צריכה פרידה משלה). והשקופית – נמשכת הפעם הרבה זמן. מעניין מה הם לא רוצים שנראה... ****** אז מה היה לנו כאן – קונפליקט דתי חילוני, או בעצם מאבק אחר? בערב, קים מנתח את האירוע וטוען כי התעצבן "לא על הדת, אלא על זה שהיא אמרה שאף אחד לא מדבר עכשיו. סתמו לנו את הפה - מה זה אף אחד לא ידבר? היא לא סדרנית עבודה". אולי בעצם זה בכלל לא קונפליקט על דת. זהו קונפליקט על שליטה, על מי יכתיב את המותר והאסור, את הבשר והחלב... לא משנה על מה יריבו ועל איזה נושא זה יתלבש בהמשך, בעצם בקבוצה רבים ונאבקים עכשיו על מי יכתיב את סדר היום, על מה מדברים ומה לא, מה מקובל להביא לקבוצה ולגיטימי לדיון ולמה לא יהיה מקום. ורק מנסים להבין - מיהו ה"מוֹלֶך". ומה שימי הדג היה אומר על זה: וולטר לניצחון! (אבל האמת שאני מרגיש הרבה יותר בטוח באקווריום). כמו שדודו אומר, ליתר ביטחון, אני לא יוצר איתו קשר עין... עדיף להיות זהיר, מאשר להיות פה גדול על צלחת בשרית. צפייה מודרכת: עד ה"משמרת" הבאה שימו לב: האם הקונפליקט הראשון משנה את סדרי הכוחות בבית? מי מהדיירים מנסה "לפתוח", ומי מנסה "לשמור"? ובאיזה רגע מותח, תעלה השקופית הבאה?
0 Comments
|
בלוג בלי בושה:
|