13. החיים בסרט (או: לחיות בתוך הקופסא)
מסוקים עלו, קופסאות נקשרו בחצר, תחתונים נתפרו בחשאי, והנה מכניסים אנשים חדשים לבית. הרבה התרגשות, הרבה מאד ציפיות. כולם בבית ובחוץ מסתכלים בעיניים בוחנות על השחקנים החדשים, עוקבים אחרי כל תנועה שלהם, שופטים ומנסים להבין מי נכנס לחיינו. ועכשיו התהליך הקבוצתי ממש לא מתחיל מהתחלה, אלא חייב להמשיך ולהעמיק. אך חשוב לזכור שה"חדשים" לא באו למקום חדש ונקי. בתוך הבית יש כבר היסטוריה, זיכרונות ומערכות יחסים, שהם צפו בהם מבחוץ. אבל עכשיו הם יתחילו לחוות הכל על בשרם, וכמו שאמרו לנו בכל עונה: מה שרואים מבחוץ זה לא מה שרואים מבפנים. אז לאיזה מן בית הם נכנסו? בגלל סערות ההתחלה ורק אחרי שאנשי "הסמן הקיצוני" יצאו מן הבית, התהליך הקבוצתי בעונה הזאת התחיל קצת מאוחר. מעבר לחיזורים הזוגיים בחדרים, רק לאחרונה ראינו את הדיירים מתחילים לדבוק לקבוצות קטנות יותר, כשהם מתחילים לראות שחברויות שטחיות יותר פשוט לא-עובדות, כמו במקרה סופי ואביבית; לראות יותר לעומק זה את זה ואת עצמם, ולבחור לאן הם משתייכים; כשבשבוע האחרון ראינו את הדיירים מדברים המון על ציפייה ליותר משמעות ויותר עומק ביחסים. אם זה היה ממשיך רק-עוד-קצת, והיינו רואים שהבית אוטוטו מתחלק לשתי קבוצות: כשקותי יאנה שרי וסופי מצד אחד, ואביבית ערן ורגב (יהי משחקו ברוך) מצד שני, ויעל סער ואֶיתָם משחקים כפרשני-ספסל או מבקר חיצוני. ותמיר כמובן, בליגה משלו, רוקד ונבהל עם כולם. אבל בדיוק בנקודה הזאת עמדו לצנוח דיירים חדשים לחצר, דבר שלקח את כל התהליך בקבוצה דווקא לכיוון של פיצול מסוג אחר, עם הרבה השלכות אחד על השני. "השלכה" היא מנגנון הגנה בו האדם משליך את הצדדים השליליים באישיות שלו על העולם, כי קשה לו להתמודד איתם בעצמו. הוא מייחס לאדם אחר את הרגשות, הפחדים והתשוקות שלו, וכך הוא יכול להתעלם מהתכונות השליליות שלו עצמו. בתהליך הקבוצתי בבית האח, ההשלכות התעצמו דווקא כשהחלה קירבה כלשהי, והבוץ האישי הושלך מאחד לשני. ממש ככה ראינו את יעל וסער יושבים ומסכימים ביניהם שיוסי הודח כי לא נפתח ושיתף בדברים אישיים, את קותי מאשים אחרים שהם מתעלמים ממנו בעוד הוא מתעלם בכל פעם ממישהו אחר, את אביבית טוענת שיאנה צריכה את כל תשומת הלב ולא יכולה לפרגן לה, ואת יאנה טוענת שהסכסוכים בבית "לא קשורים אליי בכלל". אבל השלכה היא סימן לחוסר לקיחת אחריות, סטייל "זה לא אני זה הוא". או כמו שאמרו חכמינו מבית פְרִידָה: הפוסל במומו פוסל... אפשר לומר שהפיצול לשתי קבוצות לא התרחש עדיין, אבל תופעה של פיצול פסיכולוגי כן עשתה לנו פה הדגמה יפה: באופן אנושי מאד, רק כדי לשמור קצת על עצמם בתוך כל הלחץ הזה, הדיירים התחילו להפריד בין מי "טוב" ומי "רע", ולהוציא את זה על הסביבה. אבל הבעיה היא שאת כל מה שהם תופסים כמשהו רע ומאיים הם משליכים ושמים אחד על השני, והרבה ממה שהם מגדירים כטוב, הם פשוט שמו על הדיירים החדשים שאמורים להיכנס לבית. מרגע שהודיעו להם על ההפתעה ליום האהבה, הדיירים התחילו להשליך על מי-יהיו-הדיירים-החדשים את כל הפנטזיות והתקוות שבעולם. ציפייה לטוב, לחברות, לרומנטיקה, להפגת השעמום, שמישהו כבר יבין אותם - או לפחות ירגש אותם. סוג נוסף של השלכה זו השלכת פנטזיה, כאשר את כל הרצונות והמאווים שאי אפשר לספק, אנחנו מלבישים על האחר. כשהאח הגדול ביקש מהדיירים הותיקים לספר את מי הם רוצים ש"יביאו להם", שמענו את אביבית רוצה מישהי כמוה ("כי זה משלים כזה"), או גבר-גבר-גבר שיראה לכולם מאיפה משתין המיץ-פטל. את קותי מתגעגע למישהי מ"העולם שלו", שמדברת בשפה של מניקור-פדיקור. את יעל נפתחת לרעיון שיבוא מישהו שייתן לה כתף חמה ותמיכה. ותמיר הוא היחיד שמחובר למציאות, ובדרכו הקצת-חרדה מביא אמת פשוטה. הוא מפחד לחזור לתגובותיו מהימים הראשונים ולהסתגר רגשית, וכאחד שמפחד משינויים הוא מבין שהשינוי בדמויות יכול להפוך את העלילה ולאיים על מקומו. אבל חוץ ממנו, כולם שקעו בפנטזיות. לא סתם השבוע התחילו לרוץ בבית סיפורי אגדות, ואנחנו לא מתכוונים דווקא לאגדות שאביבית מריצה במקביל: רפונזל ותוספות השיער על המגדל, שלגיה ושבעת המחזרים, "אישה יפה" ונסיך-גבר. הנה אחת שמבינה את 'אמנות החיים באגדה' - ועובדה שזה עובד לה, כשהצליחה להרים מסוק כבר באמצע העונה (שגם לגביו טסו בחצר הבית פנטזיות והשערות מטורפות. לפחות עד שיעל תפסה את הטיסה הבאה). פנטזיה, זה חיים בסרט. וממש כמו השלכה גם היא סוג של מנגנון הגנה, שאנחנו מייצרים כדי להגן על עצמנו מפני רגשות קשים או קונפליקט. בפנטזיה האדם כאילו עובר למציאות מקבילה ובונה בדמיונו עולם אחר, מתוקן, שקל יותר להסתגל אליו מאשר לעולם האמתי. קצת כמו בבית האח הגדול, לא?. אם כבר מציאות בתוך מציאות, אז הדיירים חיים בפנטזיה בתוך פנטזיה, שכנראה מאד שימושית בסיטואציה הזאת. למשל יעל, שעד היום פחדה אפילו לפנטז על דמות תומכת לידה, עברה שינוי מרגע שהרשתה לעצמה לרצות להישאר בחוויה הזאת ולפנטז עוד קצת. לאחר שהועמדה להדחה ושרדה, הרשתה לעצמה להישבר מול כולם ולהתחיל לשתף אחרים ברגשותיה (ולא רק לעשות ניתוחי-אירוע בפינת הליטוף עם סער), היא דווקא חיזקה מאד את מעמדה בבית. אנשים התחילו לראות בה יותר מטור-עצות מהלך, והיא אפילו הרשתה לעצמה להיתמך על ידי האחרים. שימו לב איך כשהילדים עדיין משחקים מי רוקד עם מי במעגל, היא לאט-לאט תופסת כסא במרכז. אז פנטזיה היא לא דבר רע, להיפך, היא עוזרת לאנשים לחיות קצת בסרט שלהם ולעבור את החיים בשלום. אבל כשאני מצפה מפנטזיה שהיא תהיה המציאות שלי, אז מתחילות הבעיות ומתגלים הפערים. נכון, גם אנחנו שקענו בדמיונות על מי שייכנס לבית ויסחף אותנו בסערה אל המיליון. אבל במציאות של העונות הקודמות, רק מי שנכנס מהלימוזינה למדרגות הראשיות זכה גם לצאת מהן אחרון. אולי בעונה הזאת מישהו מהדיירים החדשים יצליח לא רק להיכנס לבית מהדלת האחורית, אלא גם לצאת ממנו בדרך המלך? גם לנו הייתה מחשבת-רגע כזאת, אבל כשראינו את החדשים שנכנסו, מהר מאד ירדנו למציאות. צבי ככוח-עזר לקותי או סטוקר לאביבית, לירון כמשקי"ת-תפירה לערן, או עינב כשיבוט עתידני של זיווה? עכשיו חובת ההוכחה עליהם. ומה וולטר היה אומר: עינב, אם את כבר מעדכנת את כולם... אולי תספרי לי גם איך הפרווה שלי נראית בחוץ? צפייה מודרכת עד ה"משמרת" הבאה שימו לב: האם מאחורי תעודות הזהות הלוחמניות של החדשים, נגלה בני אדם שונים (כמו שהיה עם סער/ערן)? האם קותי סוף סוף מצא נשמה תאומה ששמה עינב? ומתי הדיירים ישימו לב שרגב כבר לא נמצא בשומקום בבית?
0 Comments
Leave a Reply. |
בלוג בלי בושה:
|