15. ארבע אימהות (או: איפה אבא?)
עכשיו ש'הפכנו תקליט' והחצי השני (והקריטי) של העונה התחיל בספירה לאחור, אנחנו בתחושות מעורבות. קצת קשה לעקוב, ובכל יום יש נושא מרכזי אחר שנראה לנו הכי חשוב: ביום ראשון התמקדנו בלירון שהתקשתה להסתגל ובסכנה שבלהפוך ל'שעיר לעזאזל' בקבוצה. ביום שני חשבנו לכתוב על הנורמות שנוצרו בקבוצה והחוקים החברתיים החדשים שנכנסו לבית. וביום שלישי ראינו בעיקר את הדיירים חצויים בינם לבין עצמם, ולא רק בגלל שלקחו להם חצי ספה מהסלון. הם נעים בין עצב ודמעות על המודחים לבין שמחה על שהם נשארו, הם רוצים להצליח במשימה ולהכשיל אותה בו-זמנית, להסתדר ביניהם כקבוצה מגובשת אבל גם להישאר נאמנים לעצמם "ושמי שרוצה יקבל אותי ככה". ולהם כמו לנו, קשה להתמודד בו-זמנית עם רגשות שהם מנוגדים. כמו שקותי אומר על ערן: "זה או אני, או הוא. אתם צריכים להחליט לאן אתם שייכים". והיום כבר הבנו, שלא בכל יום יש לאדם הזדמנות לראות את עצמו מבחוץ, ואחר כך לחזור פנימה ולקבל הזדמנות שנייה לתיקון. אביבית ויעל הוגלו לסוויטת החלומות ליומיים של עונג צרוף, גן עדן של שוקולדים, גלוסים ונערות-גלגל, ושם לשמחתן הן זוכות מדי פעם להצצה נדירה לצילומים מבית האח. לפנק, לפנק, לפנק. למה מגיע לנו כל הטוב הזה? כך הן יכולות לראות את הבית מבחוץ, להבין את מערך הכוחות בין הדיירים כפי שנראה בעין-העדשה, ולשמוע שיחות "פרטיות" שמתייחסות אליהן בגעגוע או בלכלוך. ואחר כך עוד לחזור הביתה ולהשתכשך עם כולם, כאילו-לא-היה. קצת כמו להיות נוכח בהספד שלך, ואחר כך לחזור מהמתים. ואת כל זה הן צריכות לספוג, להכיל, ולעבד. אבל רק לדעת את המידע זה לא מספיק, צריך לדעת גם מה לעשות עם כל השפע הזה... אם זו מתנה או קללה - תלוי במה שהשתיים יבחרו לעשות עם זה: להתעצבן על מה ששמעו ולפתוח את הפנקס השחור, לתכנן סגירת חשבונות ולהפוך שולחנות; או להקשיב לעומק, ללמוד מזה על איך שהן נתפסות ועל מה שהן יכולות לשפר. (אז הנה, זו ההזדמנות של אביבית לחזור ולנקות איזה שולחן אחריה). ובמקביל, גם דיירי הבית יזכו כאן להצצה מבחוץ על עצמם, בניגוד למעגל הסגור בו הם נמצאים כבר חודש וחצי. למרות שהרוב כבר נפרדו מנטאלית מיעל, וחשו בשקט שנשאר אחרי אביבית, כששתי הנשים הדומיננטיות האלו חוזרות לבית הדיירים יכולים לקבל מהן פידבק חשוב על איך שהם מצטיירים. אבל מה הסיכויים שזה יהיה לטובה? גם כאן, חצי-חצי. בעונה 2 אלירז קיבל הצצה של דקה קטנה בחוץ, והדבר סיפק לו תלושי דלק וקילומטראז' עד סוף העונה. יומיים שלמים כאלה יכולים לתת דחיפה וכוחות להמשך המרתון, או פשוט לגרום לתאונת שרשרת. על כישורי המודעות העצמית והאינטליגנציה החברתית של יעל אנחנו סומכות בעיניים עצומות, ותהיה לה הזדמנות לסגור עניינים לא-סגורים שנשארו לה עם הדיירים בימים שהיא חוזרת לבית. אבל האם המידע המוזהב שנפל לידיהן יכול בכלל לחדור את הרעש הפנימי של אביבית? קיבלנו הדגמה מאלפת לזה, ביום שהשתיים הגיעו לסוויטה והקשיבו באזניות לשידור מהבית בשקט מופתי. בעוד יעל שיחקה אותה שימי הדג, אביבית היא היחידה שפלטה רעש מזהם לאוויר, כשמדי כמה דקות היא זורקת לחדר "ששש..." נוזף. אכן, חוויית צפייה. כעת ההרגשה היא שאביבית ויעל באמת השאירו בבית חלל זמני, כשעד היום שתיהן שימשו כמעין אימהות לכל הקבוצה. אבל אם אביבית הייתה האמא הטוטאלית, המבשלת, הדואגת, השתלטנית והמבולבלת (וגם המפתה); אז יעל לעומתה הייתה האמא המגניבה, עם רגליים של בת 20, שתומכת, יועצת ומכוונת, קול ההיגיון שנותן פרספקטיבה וצידה לחיים. עכשיו הן קיבלו חופשה מהתפקיד הכבד הזה ועברו ליום פינוק, ובתוך הבית נשארו הילדים לבד, כשכרגע אין מועמדת מתאימה שתתפוס את תפקיד האמא בבית האח. אולי רק שתי אמהות חורגות שהגיעו באיחור. עינב שהגיעה כשבאמתחתה המידע החשוב על תמונתם של הדיירים בחוץ, מתקשה לא לחשוף בפניהם את המידע ומרגישה צורך להתערב בכל דבר. כרגע היא עושה שיחות אישיות צפופות לדיירים כדי "לשפר" אותם, וזה מקרב אותה אליהם אבל גם יכול לעלות לה במחיר גבוה. ואילו לירון ניסתה מיד ליישר את הבית למצב של הביתיות הקומפולסיבית המוכרת שהשאירה מאחור, מצב שבו הכל בשליטה, הסלט יושב יפה במקרר, שום פתק לא מפריע לה בעורף, והליפסטיקים יושבים יפה במגירה. אבל עדיין קשה לה להשתלב בבית, למרות שיצרה קשר עמוק יותר עם ערן על רקע חיבה לפלירטוט ולאובססיות. ואולי זוהי בכלל אחוות הדחויים. עד עכשיו שתי אלו הגיבו בעיקר למפגש עם יעל ועם אביבית, כשבמרכז הזירה הזו ראינו את המלחמה שהן קיימו מולן על השליטה במטבח, ואת קרב הסכינים על האקונומיקה והשמן-זית ועל הארגון והשפה בבית. לבסוף בצבצו שם גם צללים של חיבה, אבל כשהשתיים הוגלו, עינב ולירון נאלצו להתחיל תהליך אחר מול שאר הדיירים שאיתם הן צריכות להעביר עונה. וכשהאמא נעלמת, נושא ה"אבא" הופך להרבה יותר מורכב בבית. מצד אחד יש את 'האח הגדול' שהוא מן אבא גדול עבור הדיירים, ודמותו היא אמביוולנטית: הוא נותן אוכל ומחסה ומקשיב ונותן תמיכה, אבל גם מטיל קנסות ומגרש מהבית. הוא נוכח-נעדר, לא ממש רואים אותו, והוא בא מתי שבא לו למרות שעינו בוחנת כל דקה ושעה. ומצד שני אנחנו שומעים הרבה על האבות הנעדרים של חלק מהדיירים: אבא של ערן ואבא של לירון שנפרדו מהם בעצב גדול, שרי שגדלה במשפחה חד-הורית ומערכת יחסים מורכבת עם אמה, האבות שיאנה וקותי ממש מסרבים לדבר עליהם ולספק פרטים, והתמונה של אביה של אביבית שחוזרת ונשלפת לחיבוק וירטואלי. ועוד לא דיברנו על "אבא" הגדול שמתפללים אליו בכל יום שישי. כשהקרב על כסא-הקידוש התחמם, ראינו את ערן ואת קותי מנסים לכבוש בבית את מעמד-האב שכולם רוחשים לו כבוד. אבל מרגע שדודו החליט לשחק אבא במציאות ויוסי האמא המרוקאית יצא-בחוץ, אף אחד לא התיישב על הכסא הזה. ומה שאנחנו מקבלים זו קבוצה של ילדים אבודים, שמחפשים עכשיו איך לשרוד ולמצוא את דרכם לבד. בלי אבא, עם אימהות בחו"ל. צבי עוד לא יודע אם הוא אבא, מאהב או אח בכור. סער כמו נער מתבגר היה עסוק עד עכשיו בבעיטה במסגרת ובחוקים ובסמכות של האח הגדול, והתעקש לגרד את הגבולות. עכשיו בהיעדר מבוגר אחראי וכשהדיעות שלו הן לא האישיו, הוא יכול לבטא את הכריזמה השקטה שלו שאנחנו אוהבים. שווה לעקוב איך הנוכחות שלו מושפעת מזה ששרד הדחה, בעיקר בלי יעל שהיא החצי-השני שלו. ולידו תמיר, שמתחיל לגלות מה קורה כשאתה מרשה לעצמך להתבטא גם בעיצבוּנים, כשאתה לא מפחד לא-להיות-אהוב בכל רגע, ומתנהג כמו בוגר ולא כמו ילד מפוחד שצריך את המעיל של אמא כהגנה מהעולם שבחוץ. והאחרים - בינתיים פשוט אימצו לעצמם את גישת ברירת המחדל. קצת קשה אז מתייאשים? הם למדו שאם קשה אז בורחים מהבית, שאם יש משימות מאתגרות אז עדיף לפרוש ולשלם את המחיר, ואם יש כפתור אז קודם כל לוחצים. עכשיו מעניין לראות איך הילדים מתנהגים לבד: כמו פיטר פן בארץ-לעולם-לא, או כמו על האי ב"בעל זבוב"? ואולי הכל בכלל קשור לתחושת שליטה ולהתבגרות. ראינו איך הם שוברים את הראש אבל לא מבינים שבסופו של דבר מישהו אחר בכלל קובע להם את התקציב, ולא משנה כמה מהם משתזפים או ישנים. אולי זה הסוד בהתבגרות: פשוט להבין, שלא הכל קשור אליכם... או במילים אחרות: ...Not everything's about you, Avivit. ומה הכלב וולטר היה אומר על זה: שומו שמיים, חי חדקי. אני מריח משהו בחדר השני... הם פשוט עיוורים למה שקורה להם מתחת לאף. צפייה מודרכת: עד ה"משמרת" הבאה שימו לב: כשאין מאמנת זוגית בבית, האם הזוגות ימשיכו לקיים ביניהם יחסים טיפוליים ובעייתיים? האם בחברת הילדים, שרי תרשה לעצמה לצאת מתפקיד הילדה ההורית, ולפרוח קצת? מתי יעל תישבר ותבקש שמסוק ייקח אותה הביתה ומהר, רק כדי לא לשמוע יותר את מפל המלל המצחקק והבלתי-פוסק של אביבית?
0 Comments
Leave a Reply. |
בלוג בלי בושה:
|